פסק-דין בתיק ת"א 002225/00

1.         עסקינן בתביעה כספית  שהוגשה על ידי בנק הפועלים בע"מ (להלן: " הבנק" או " התובע") בסדר דין מקוצר נגד א.ט.ג. נדל"ן בע"מ (להלן: " הנתבעת") ונגד הבעלים בנתבעת ומנהלה, מר אלדר שלה (להלן: " אלדר"), שערב לסילוק יתרת החובה שהצטברה בחשבונה של הנתבעת מס' 162377 המתנהל בסניף ישורון, תל-אביב, של הבנק (להלן: " החשבון").

בהחלטת כב' השופט ד"ר עדי אזר ז"ל מיום 9/4/03 ניתנה לנתבעים רשות להתגונן, תוך שקבע כי התצהיר שניתן בתמיכה לבקשתם למתן רשות להתגונן יהווה כתב הגנה.

קרן החוב בחשבון, לטענת הבנק, עומדת על סך 1,786,542ש"ח נכון ליום 12/7/00, ונושאת ריבית שנתית בשיעור של 22%, המחושבת מידי שלושה חודשים ומצטרפת לקרן בתום כל רבעון. הנתבעים מצידם מכחישים את גובה הקרן וגובה הריבית בגינה, ובכל מקרה מעלים טענות לקיזוז החוב הנטען.

העובדות הצריכות לעניין

2.         הנתבעת הינה חברה שמטרתה ייזום וביצוע עבודות בענף הבניה, ואלדר הינו כאמור בעל מניות בנתבעת ומשמש כמנהלה.

            הן הנתבעת והן אלדר ניהלו מספר חשבונות בסניף ישורון של הבנק, וכאשר הפעילות העסקית בהם הפכה למשמעותית עבר הפיקוח על ניהול חשבונות אלה ואישור האשראי בהם למדור אשראי בהנהלת אזור תל אביב של הבנק. עם הקמת מרכז העסקים של הבנק, אחריות זו עברה לידיו ואילו הפעילות הטכנית השוטפת בוצעה בסניף ישורון.

            ביום 1/11/95 פתחה הנתבעת את החשבון נשוא התביעה וביום 17/11/95 חתם אלדר על כתב ערבות מתמדת ובלתי מוגבלת בסכום לפרעון מלוא חובותיה של הנתבעת כלפי הבנק (ראו: ת/2).סעיף 13.3.3 להסכם פתיחת החשבון וניהולו (ת/1) קובע כי כל משיכת יתר על ידי הנתבעת בחשבון תישא ריבית בשיעור ובאופן הנהוגים בבנק מעת לעת, אלא אם כן אישר הבנק בכתב כי משיכת היתר תישא ריבית על פי חישוב שונה. החל מספטמבר 95' ועד תחילת מרץ 98' היה מר מריו דורין (להלן: " דורין") אחראי על ניהולו של חשבון זה במרכז העסקים של הבנק (סעיף 4 לתצהירו של דורין).

3.         ביום 22/9/95 התקשרה הנתבעת בהסכם קומבינציה עם מר שמואל פרידמן וגב' רבקה כהן (להלן: " בעלי המקרקעין"), הבעלים במקרקעין הידועים כגוש 7061 חלקה 229/7 ברחוב הרצל 95 בתל-אביב, לפיו הנתבעת קיבלה על עצמה לבצע עבודות בנייה בבנין קיים על מקרקעין אלה (להלן: " פרוייקט הרצל" ו" הסכם הקומבינציה" נ/3, לפי העניין). בסעיף 17.2 להסכם הקומבינציה נקבע כי הנתבעת תמציא לבעלי המקרקעין ערבות לביצוע עבודות הבנייה בסך 150,000$.

לאחר שהנתבעת הציגה לבנק סקר שמאות מקדמי באשר לרווחים הצפויים לה בביצוע הפרוייקט, נעתר הבנק לפנייתה וביום 9/2/96 נתן באופן רשמי את הסכמתו העקרונית למימון פרוייקט הרצל על דרך של ליווי פיננסי (נ/4). אלא שבסופו של דבר הסכם ליווי פיננסי לא נחתם בין הצדדים וההתנהלות בחשבון נשוא הדיון, חשבון שיוחד לפרוייקט הרצל, נעשתה בדרך של מתן אשראי על ידי מתן הלוואות מעת לעת לצורך הבנייה, הארכתן ומיחזורן (ראו: הסכם מסגרת - נ/2, ובקשות למתן הלוואה - ת/4, ת/7, ת/8).

לשם הבטחת המימון כאמור, ביום 17/7/97 נרשמה על הנכס נשוא פרוייקט הרצל משכנתא מוגבלת לסך 400,000$ לטובת הבנק  (ת/33).

הבנק אף הוציא כתב ערבות על סך 469,650ש"ח צמוד לדולר ארה"ב לטובת בעלי המקרקעין להבטחת ביצוע שירותי הבנייה על ידי הנתבעת (נ/5), בהתאם להתחייבותה של הנתבעת בסעיף 17.2 להסכם הקומבינציה. ערבות זו היתה ערבות בנקאית אוטונומית, לפיה התחייב הבנק לשלם לבעלי המקרקעין את סכום הערבות עם דרישתם הראשונה בכתב, ומבלי שתוטל עליהם חובה להוכיח את דרישתם או לדרוש את הכספים מן הנתבעת תחילה (להלן: " הערבות"). לא רחק היום ובעלי המקרקעין אכן דרשו מהבנק את חילוט הערבות (הבקשה הוגשה וסומנה נ/6). הנתבעת מצידה פנתה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בבקשה למתן צו זמני אשר ימנע מהבנק לעשות כן (נ/8). דא עקא, בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט ביום 16/9/99 (בש"א 57790/99; סומנה נ/9), וביום 17/9/99 נדחתה אף בקשת רשות הערעור שהגישה הנתבעת על החלטה זו (רע"א 6260/99; סומנה נ/11). משכך וחרף התנגדותה הנחרצת של הנתבעת למהלך זה, חולטה הערבות ביום 24/9/99 וחשבון הבנק של הנתבעת חוייב עקב כך בסך של 565,000 ש"ח בתחילה וסמוך לאחר מכן בסך של 3,612 ש"ח נוספים (תדפיס חשבון הבנק הרלוונטי סומן     נ/12).

להשלמת התמונה בנוגע לפרוייקט הרצל, יש לציין כי הנתבעת התקשרה עם חברת קוורצה (ישראל) מסחר והשקעות בע"מ (להלן: " קוורצה") בהסכם לרכישת הדירות שייבנו בפרוייקט זה ויוותרו בבעלותה של הנתבעת על פי הסכם הקומבינציה. בהתאם להתחייבותה של הנתבעת בהסכם עם קוורצה הוציא הבנק שלושה כתבי ערבות על פי חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) התשל"ה 1974, בסך כולל של 1,688,964ש"ח לטובתה של קוורצה (ראו: ת/30- ת/32). על פי כתבי ערבות אלה, קוורצה רשאית לחלט את הסכומים הנקובים בהם מקום בו הנתבעת לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה למסור לה את הדירות עקב עיקול שהוטל עליהן, צו לקבלת נכסים, צו פירוק או צו לכינוס נכסים אשר הוצאו נגד הנתבעת או בעלי המקרקעין, וכיוצא באלה.

לימים התגלע סכסוך בין הנתבעת לבין קוורצה באשר לתמורת ההסכם ביניהן, ובמועד הגשת תובענה זו היתה תלויה ועומדת בבית המשפט תביעתה של קוורצה נגד הנתבעת. 

4.         פרוייקט נוסף בו עסק אלדר בשנת 95', הפעם בכובעו הפרטי, הינו רכישת קרקע ברחוב יד שלום 12 ברמת גן, הידועה כגוש 6157 חלקה 98, למטרת בניית שני קוטג'ים לדיור ומכירתם (להלן: " פרוייקט יד שלום"). אלדר שהיה מעוניין בקבלת ליווי פיננסי מהבנק אף לפרוייקט זה, הזמין סקר שמאות מקדמי באשר לרווח הצפוי בו (נ/14). מתוך סקר זה עולה כי כוונתו של אלדר היתה לרשום את הבעלות בקרקע על שמו ועל שם אביו במשותף ובנאמנות, ולמכור את הקוטג'ים כפרטיים רק לאחר תום בנייתם ולזכות באופן זה בפטור ממיסוי.

            למרות תוכנית זו, הקוטג' הראשון נמכר ביום 7/9/98, טרם שנסתיימה בנייתו,  ומשכך נשא אלדר בתשלומי מס שבח בסך 87,211ש"ח (הקבלה סומנה נ/16) ונותר חייב בתשלום מס רכוש בסך 15,865ש"ח (שובר התשלום סומן נ/17). ביום 30/6/99 נמכר הקוטג' השני, אף הוא בטרם נסתיימה בנייתו, ומשכך נשא אלדר בתשלום מס שבח בגינו בסך 203,004ש"ח (הקבלה סומנה נ/21) וכן עליו לשלם לטענתו מס רכוש בסך 27,928ש"ח (שובר התשלום סומן נ/22).

5.         אביו של אלדר, מר אהרון שלה, ואחותו, גב' עדה ישי, היו בעלים בחלקים שווים במקרקעין ברחוב הצנחנים 22 בגבעתיים, הידועים כגוש 6154 חלקה 364. בשנת 96', לאחר שדודתו של אלדר הגישה נגד אביו תביעה לפירוק השיתוף במקרקעין, הנתבעת ביקשה לרכוש את הנכס לצורך בניית דירות ומכירתן (להלן: " פרוייקט הצנחנים"). סקר שמאות מקדמי בוצע גם לפרוייקט זה והוגש לבנק, ועל פיו הסכים האחרון לממן את רכישת הנכס ואף העמיד לצורך כך הלוואה לנתבעת בסך 342,000$ לשלושה חודשים. כך נרכש הנכס על ידי הנתבעת ביום 10/7/97 תמורת 380,000$ (הסכם המכר סומן נ/23).

הנתבעים טוענים כי הבנק התחייב לממן את כל הפרוייקט, אך הפר את התחייבותו משסירב לממן את בניית הדירות. משכך ומאחר שהנתבעת לא יכולה היתה לבצע את הבנייה ללא מימונו של הבנק, בלית ברירה היא מכרה את הנכס ביום 8/9/99 תמורת 570,000$ (הסכם המכר סומן נ/25).    

6.         ביום 6/2/97 נחתם בין הבנק לבין הנתבעת הסכם מסגרת המאפשר לאחרונה לקבל מאת הבנק כספים הדרושים לה לצורך ביצוע הבנייה בפרוייקט הרצל, בדרך של הלוואות הנושאות ריבית הנמוכה מהריבית בה מחויב החשבון בגין משיכת יתר     (נ/2). אכן, הלוואות בגובה משיכת היתר בחשבון ניתנו לנתבעת מעת לעת, למשך כשלושה חודשים בכל פעם (הבקשות למתן ההלוואות סומנו ת/4, ת/7, ת/8).

במהלך חודש נובמבר 98' החלו הנתבעת, אלדר והבנק בניהול משא ומתן באשר לפרעון חובותיהם של הנתבעים ושניים אחרים בגין משיכות יתר בחשבונות שונים אותם הם מנהלים אצל הבנק, ובכללם אף החשבון נשוא הדיון.